vidIQ - כל שירותי הפרימיום קראק | קופסה גדולה
השאלה הזו תיראה קצת מוזרה אז אתן קצת רקע.
אני אוהב לראות אנימה שעוקבת אחר ז'אנר ספציפי וקהל יעד.
באופן טבעי כשכותרת חדשה מופיעה כאן, MAL, מחברים או כל דבר אחר אני מייד מחפשת אותו בגוגל כדי לראות אם זה משהו שהייתי רוצה או לא.
האם יש דרך להסיק קהל יעד מניתוח תוכן הפרק הראשון?
כוונתי היא אם ישנם סימני סיפור של כל ז'אנר (למשל על טבעי, רומנטיקה, ספורט) ודמוגרפי (למשל: שונן, סיינן, שוג'ו, ג'וזי וכו ') שחובבי אנימה ותיקים מחפשים המאפשרים לך להכיר את הז'אנר. ודמוגרפית ללא מחקר קודם?
אם מדובר בסגנון צפייה או בטכניקה הייתי רוצה לדעת זאת.
7- קהל היעד נקבע על ידי ועדת ההפקה. ז'אנר היעד נקבע בדרך כלל על ידי חומר המקור. אם מדובר בסיפור מקורי, ישנם פרטים מעטים עד אשר יוקרן לראשונה. כמו בספרים, המו"ל / הוועדה הוא זה שקובע את הז'אנר ובסופו של דבר כיצד ישווק אותו.
- אני לא מתכוון איך זה נקבע על ידי שיווק או אפילו אם יש בו ספרי מקור או מאנגה. אני שואל אם יש דרך כצופה שאוכל להניח את הז'אנר והדמוגרפי מהפרק הפותח. למשל ברוב תוכניות הטלוויזיה האמריקאיות תוכלו לדעת בערך 15 דקות אם מדובר באקשן, דרמה, רומנטיקה, מסתורין וכו 'והאם מדובר במופע משפחתי או עבור קהל בוגר בלבד. האם ניתן לעשות את אותה הכללה עם אנימה?
- זה אפשרי ברוב ההופעות אם אתה יודע מה הטרופיות של ז'אנר מסוים. לפעמים די בסגנון האמנות ובעיצוב הדמויות.
- זה יותר עניין של פיניון מכל דבר אחר. לא כל המופעים נופלים גם למסורת.
- אהה בסדר מכיוון שזו מבוססת דעה אז אמחק אותה.
יש כמה רמזים שאני יכול לחשוב עליהם הם אינדיקטורים טובים המצביעים על הדמוגרפיה האפשרית של סדרת אנימה. הראשון הוא השימוש בפוריגנה, המציין כי דמוגרפיית היעד היא ככל הנראה צעירה, והשנייה היא דמוגרפיות היעד של המגזין בו פורסם המקור של המנגה. המאוחר יותר מתייחס כמובן רק לסדרות שמקורן במנגה מודפסת, אבל זה עדיין הכי אנימה.
Furigana הם אותם תווים יפניים קטנים שיכולים להופיע מעל תווי קאנג'י על מנת לספק את ההגייה שלהם לקוראים שאולי לא מכירים את הקאנג'י או משתמשים בהם בהקשר זה. הם יכולים להופיע אפילו יצירות הממוקדות למבוגרים אם הקאנג'י הוא יוצא דופן מאוד או שההגייה המיועדת של המחבר אינה סטנדרטית, אך בעיקר מופיעה בעבודות המיועדות לילדים. אני לא לגמרי בטוח באיזה גיל המנותק הוא, אבל מופע שממוקד לבני נוער צעירים יותר כנראה ישתמש בפוריגנה ואילו מופע שממוקד לבני נוער מבוגרים כנראה לא יעשה זאת. ככל הנראה הדבר השתנה עם הזמן ועבודות נוכחיות המיועדות לבני נוער נוטות יותר להשתמש בפוריגנה מאשר ביצירות ישנות עם דמוגרפיה זהה.
במופע אנימה המקום לחפש בו פוריגנה הוא דברים כמו כותרות, מושכות עיניים, מילות שירה בפתיחה או סגירה וכל כתוביות יפניות לדיאלוג בשפה זרה. בדרך כלל לא יהיה זיכוי של זיכויים, מכוון בעיקרו למבוגרים העובדים בענף.
לדוגמא, למרות העובדה שהדמויות בחיים יד לפה של ווזר נראות כולם שתוכננו על ידי סנריו, היעדר כל פורגינה במסך הכותרת של התוכנית מרמז על דמוגרפיה של יעד ישן יותר:
זה נתמך על ידי העובדה שהתוכנית שודרה במקור בטלוויזיה ביפן בשעה 01:35 בבוקר.
בעוד שלעיתים קרובות סדרות אנימה מנסות לכוון לקהל רחב יותר מחומר המקור המקורי (אם קיים) שמבוסס עליו הם ממעטים לנסות למקד לדמוגרפיה שונה לחלוטין. במקרה של סדרות אנימה המבוססות על מנגה מודפסת, בדרך כלל לא קשה לגלות באיזה מגזין המנגה פורסם במקור. ברוב כתבי העת של המנגה יש ערך בוויקיפדיה האנגלית המספק את היעד הדמוגרפי של אותו מגזין. בטח שזה דורש קצת "מחקר קודם" אבל בדרך כלל זה לא דורש יותר עבודה מאשר למצוא את דף הוויקיפדיה עבור האנימה וללחוץ פעם או פעמיים.
מבחינת הז'אנר אני לא חושב שניתן להגיע עם כללים טובים לקביעת ז'אנר התוכנית על ידי צפייה בו. בטח שלא קשה לסווג מופע לאחר צפייה של 15 דקות ממנו, אך קידוד התהליך יהיה הרבה מעבר למה שניתן לענות כאן ולא כל התועלת. ז'אנרים הם בעצם רק ערימות שאנו מציבים מופעים על מנת לספק ארגון כלשהו. הם מדורים בחנות וידאו. מופע צריך לעלות על מדף כלשהו, אבל לא כל חנות הולכת לקבוע את אותן קביעות היכן. ובקצוות לא תמיד ניתן לומר אם סיווג נתון היה נכון או שגוי.
בעיה נוספת שמסבכת את קביעת הז'אנרים היא שז'אנרים מערביים הם לעתים קרובות שונים מהז'אנרים היפניים, ופנדום האנימה יצר ז'אנרים משלה להבדיל משניהם. לדוגמא "פרוסת חיים" הוא ז'אנר אנימה שאין בו תרגום ישיר ליפנית ומבדיל את המשמעות המערבית הישנה יותר.
